משנה: יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּילּוּי הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מוּתָּרִין. כַמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין כְּדֵי שֶׁיָּבֹא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה. שִׁיעוּר הַמַּיִם הַמְּגוּלִּים כְּדֵי שֶׁתֵּאָבֵד בָּהֶן הַמָּרָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּכֵּלִים כָּל שֶׁהֵן וּבְקַרְקָעוֹת אַרְבָּעִים סְאָה. נִיקּוּרֵי תְאֵינִים וַעֲנָבִים וְקִשׁוּאִים וָאֲבַטִּיחִים וְדִילוּעִין וְהַמֵּלַפֶּפֹּיוֹת אֲפִילוּ הֵן כְּכַד אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחוּבָּר כָּל שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה אָסוּר. וּנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ אֲסוּרָה מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמְּשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֲסוּרָה מִשּׁוּם גִּילּוּי וְרִבִּי נְחֶמְיָה מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ונשיכת הנחש. בהמה שנשכה הנחש ושחטה אסורה מפני סכנת נפשות לפי שהארס מתחלחל בכל גופה:
המשמרת של יין. שמונחת על הכלי אע''פ שזה התחתון מכוסה בהמשמרת אסורה משום גילוי לפי שהארס עובר דרך המשמרת לתוך כלי התחתון:
ור' נחמיה מתיר. דס''ל דהארס צף מלמעלה ואינו עובר דרך המשמרת ואין הלכה כר' נחמיה:
אפי' הן ככר וכו'. כלומר אפי' הן כשיעור כר אחד גדול לא יאכל מכולו:
כל שיש בו ליחה אסור. מפני שהארס מתערב עם הליחה ומתפשט בכולה. אבל בדבר יבש חותך את הנקור ואוכל את השאר:
מתני' יין תרומה שנתגלה ישפך. ואינו חושש משום איבוד תרומה משום שאסור לשתותו שמא שתה ממנו נחש:
וקישואים. קומקברו''ש ואבטיחים מילו''ני ודילועין קורבו''ש והמלפפונות צידרו''לי:
מתני' ניקורי תאנים וענבים. שנמצא בהן נקבים נקורים:
ר' יוסי אומר בכלים כל שהן. ואפי' הן מרובין אסורין משום גילוי ובקרקעות עד ארבעים סאה יש בהן משום גילוי ויותר מכאן מתבטל בהן הארס ואין הלכה כר' יוסי:
עד כדי שתאבד בהן המרה. שאם היו מרובין שאין המרה והוא ארס של הנחש ניכר בהן ונאבד אין בהן משום גילוי:
מתני' שיעור המים המגולין. שיש בהן לחוש משום גילוי:
ממקום קרוב. בגמ' מפרש כדי שיבא מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו:
כדי שיבא הרחש. והוא הנחש ומפני שהולך על גחונו קרוי רחש:
כמה ישהו. כמה יעמדו מגולין ויהיו אסורין:
ושאר כל המשקין מותרין. שאין הנחש שותה מהן ובגמרא הוסיפו עליהן הדבש והציר ושום שנתרסק ואבטיח שנחתך כל אלו אסורין משום גילוי:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְכּוֹל. וְכֵן בָּרִימּוֹן וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אוֹמֵר רִבִּי טַרְפוֹן עוֹשֶׂה קְצִיעַת הָאוֹכֶל כִּתְחִילָּתוֹ. רִבִּי אִילָּא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹ רִבִּי טַרְפוֹן עוֹשֶׂה אֲכִילָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אֲכִילוֹת כַּאֲכִילָה אַחַת. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. 42a תַּנֵּי רִבִּי נָתַן אוֹמֵר. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יַמְתִּין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא חוּץ לֶחָצֵר וְיִגְמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' יין שנתגלה וכו' מתניתא אמרה כן וכו' כלומר מאי דקמ''ל ר' חנינא דה''ה תבשיל של תרומה שבישלו במים מגולין ישפך שמעינן נמי ממתני' דלאו דוקא יין קתני דכל שיש בו חשש גילוי ישפך ואפי' הוא של תרומה:
אסור לשהותו. שמא ישתה אחד ממנו ולא ידע שנתגלה:
ואם שיהו והחמיץ. כלומר אע''פ שהחמיץ מאליו אסור:
ואם שיהן וצמקו מאליהן. דבהן ניכר אם מאליהן צמקו ולא מחמת ארס הנחש ולפיכך מותרות:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דמעשרות:
גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול. ואוכל כדרכו ואין צרוך לגרגרו וכן ברימון א''צ לפורטו וכן באבטיח א''צ לסופתו והיינו לחברו חתיכות חתיכות ד''ר טרפון ור''ע חולק עליו שם:
ר''ט כר''א אומר. דס''ל כר''א דמתני' דטעמא מפני שהתחיל בהיתר וכן ר''ט עושה קציעת האוכל כמו במקצוע. כלומר סופו כתחילתו ובמעשרות שם גריס או דר''ט כר''א או דר''ט עבד עוקצת האוכל מתחילתו. וגי' זו יותר נראית:
ר' אילא. לא אמר הכי בשם ר' יוחנן אלא דהספק דמספקא ליה לר' יוחנן אליבא דר''ט כך הוא או דנימא דר''ט כר''א ס''ל. או דטעמא שעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות. כלומר שיכול לחלק אותה לאכילות הרבה ואפי' כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
מ''ט דר''א. במתני':
תני. בתוספתא פ''ז דר' נתן פליג אליבא דר' אליעזר דקסבר לא שאמר ר''א משום שהתחיל בו בהיתר ויגמור אפי' בחצר וכן בשבת אלא דה''ק ימתין עד מוצ''ש ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה יַיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וַאֲפִילוּ שֶׁל תְּרוּמָה. תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישְּׁלוֹ בְמַיִם מְגוּלִּין אֲפִילוּ שֶׁל תְּרוּמָה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה יִשָּׁפֵךְ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חוּלִין. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן יַיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה אָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ. וְאִם שִׁיהוֹ וְהֶחֱמִיץ מֵאֵילָיו אָסוּר. תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּיקְּרוּ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן וְאִם שִׁיהָן וְצָֽמְקוּ מֵאֵילֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' יין שנתגלה וכו' מתניתא אמרה כן וכו' כלומר מאי דקמ''ל ר' חנינא דה''ה תבשיל של תרומה שבישלו במים מגולין ישפך שמעינן נמי ממתני' דלאו דוקא יין קתני דכל שיש בו חשש גילוי ישפך ואפי' הוא של תרומה:
אסור לשהותו. שמא ישתה אחד ממנו ולא ידע שנתגלה:
ואם שיהו והחמיץ. כלומר אע''פ שהחמיץ מאליו אסור:
ואם שיהן וצמקו מאליהן. דבהן ניכר אם מאליהן צמקו ולא מחמת ארס הנחש ולפיכך מותרות:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דמעשרות:
גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול. ואוכל כדרכו ואין צרוך לגרגרו וכן ברימון א''צ לפורטו וכן באבטיח א''צ לסופתו והיינו לחברו חתיכות חתיכות ד''ר טרפון ור''ע חולק עליו שם:
ר''ט כר''א אומר. דס''ל כר''א דמתני' דטעמא מפני שהתחיל בהיתר וכן ר''ט עושה קציעת האוכל כמו במקצוע. כלומר סופו כתחילתו ובמעשרות שם גריס או דר''ט כר''א או דר''ט עבד עוקצת האוכל מתחילתו. וגי' זו יותר נראית:
ר' אילא. לא אמר הכי בשם ר' יוחנן אלא דהספק דמספקא ליה לר' יוחנן אליבא דר''ט כך הוא או דנימא דר''ט כר''א ס''ל. או דטעמא שעושה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות. כלומר שיכול לחלק אותה לאכילות הרבה ואפי' כן כאכילה אחת נחשבת היא ולפיכך אינו צריך לחלקה:
מ''ט דר''א. במתני':
תני. בתוספתא פ''ז דר' נתן פליג אליבא דר' אליעזר דקסבר לא שאמר ר''א משום שהתחיל בו בהיתר ויגמור אפי' בחצר וכן בשבת אלא דה''ק ימתין עד מוצ''ש ויגמור וכן שיצא חוץ לחצר ויגמור בגינה:
מַעֲשֶׂה בְּרָתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא הֲוָה מְנַקְּרָא בִתְאֵינַייָא בְּגִין דְלָא יֵיכְלוּן חֲבֵירַייָא. וַהֲוָה רִבִּי חִייָה אָבוֹי אָכַל מִינְּהוֹן. וְלֵית אָסוּר. לְדַעְתֵּיהּ הֲוָה עוּבֲדָּא. וַאֲפִילוּ כֵן לֹא אָסִיר. לֹא כֵן תַּנִּי רָאָה צִיפּוֹר נוֹקֶרֶת בִּתְאֵינָה וְעַכְבָּר מְנַקֵּר בָּאֲבַטִּיחַ אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר מָקוֹם הַנֶּקֶר אָֽכְלוּ. מְנַטְּרָא לָהֵין הֲוֵית.
Pnei Moshe (non traduit)
הוו מנקרא בתאינייא. היו מנקרין ניקורים בתאנים במתכוין בשביל שלא יאכלו החברים מהן דבשרואין ניקורין ניקורין חוששין שמא מניקור הנחש הן ופורשין מהן:
והוה ר' חייא רובא אכל מנהון ולית אסור לדעתיה. כלומר שהוא בעצמו לא היה חושש דלדעתיה אין כאן איסור:
הוה עובדא. שנסתכן אחד שאכלן ואפי' כן לא אסיר ר' חייא:
ופריך לא כן תני. בתוספתא פ''ז. ראה צפור מנקרת בתאנה ועכבר באבטיח. אפי' כן אסור שאני אומר שמא במקום הנקר שנקרו נחש אכלו ומשני מנטרה להון הוית. דבאמת משמר היה אותן וראה שלא בא אליהם הנחש:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַחַד וְהַמָּר וְהַמָּתוֹק אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַחַד וְהַמָּר וְהַמָּתוֹק אֵין בָּהֶן לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי סִימוֹן מְפָרֵשׁ הַחַד קוֹנְדִּיטוֹן. וְהַמָּר פסתינון. וְהַמָּתוֹק חַמְרָא מְבַשְּׁלָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר זֵידָל הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא מְבַשְּׁלָא שֶׁנִּיתְייָחֵד בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר לֵיהּ כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי יַנַּיי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִבְאָשׁ סָֽלְקוֹן לְגַבֵּיהּ רִבִּי זֵירָא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא וְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן דְּרַבָּנִין מְבַקְּרָתֵיהּ. חָמוֹן לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר זֵידָל יְתִיב. אָֽמְרִין הָא מָרֵי שְׁמוּעָתָא וְהָא מָרֵי עוּבְדָּא אָתוּן וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יַנַּיי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָתוֹק אֵין בּוֹ לֹא מִשּׁוּם גִּילּוּי וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר לוֹ רִבִּי זְעִירָא דְּדִילְמָא מַה אִילֵּין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהָכֵן הָכִין. אָמַר לֵיהּ לֹא לְעוֹבְדָא וְסָֽמְכוּן עֲלוֹי. כַּד נַחְתּוֹן קָם רִבִּי אִילָּא עַם רִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא אָמַר לֵיהּ אִילּוּלֵי דְאַתּוּן מְרַחֲמִין שְׁמוּעָתָא וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. דְּתַנִּי רִבִּי חִייָה יַיִן מְבוּשָׁל שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. חוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן הַיַַּיִן וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין בהן משום גילוי. דאינו שותה הנחש מאלו ורבי סימון מוסיף בשם ר' יהושע ב''ל דאף אין בהן משום יין נסך לפי שאינן חשובין בעיניהן לנסכן לפני ע''ז:
ר' סימון מפרש. לאלו שלשה יינות החד הוא קונדיטון שמערבין אותו עם בשמים וסממנים ונעשה חריף וגרסי' להא בפ''ב דע''ז בהלכה ג':
והמר פסתינון. ובע''ז גריס פסינתון שהוא מבושל עם עשב אפסינתון אשינצו בלע''ז:
והמתוק. הוא חמרא מבשלא שמבשלין אותו לבדו עד שנעשה מתוק:
כן אמר רשב''ל מתוק וכו'. והיינו חמרא מבשלא:
אבאש. חלה ועלו רבי זעירא וחבורתא דרבנן לבקרו:
אמרין הא מרי שמועתא. ר' ינאי ברבי ישמעאל שהוא בעל השמועה משמיה דרשב''ל והא מרי עובדא ר' יהושע בר זיידל דהוי ליה האי עובדא ועכשיו נשאל אותם:
דדילמא מהאי אלין דרשב''ל דהכין הכין. דשמא לא למעשה קאמר לה אלא דהכין והכין מסתברא ליה. ודוגמתו בפרק ט' דסוטה כל אלין מן דהכין הכין ולא סמכין עלון כלו' שהן רגילין לומר כך וכך משמע לן ואין סומכין עליהן למעשה:
א''ל. ר' ינאי ולא כך אלא לעובדא קאמר לה רשב''ל ויכולין אתם לסמוך עליו:
כד נחתון. מבית ר' ינאי פגע ביה ר' אילא בר' בון ועמד עמו וא''ל אלולא שאתם אוהבים את השמועות דאמוראי ולומר הלכה בשמם וכי לא מתניתא דר' חייא היא דתני לאיסורא:
מתני' אמרה כן. ממתני' גופה דהתם נמי שמעינן לאיסורא דקתני החומץ שלהם שהיה יין מתחילתו ואע''פ שעכשיו הוא חומץ אסור וה''ה במבושל דחיישינן שמא נסכו מקודם שבישלו:
רִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין אָמַר לוֹן אִילּוּלֵי דְאִיתְגְּלִי חַמְרָא מְבַשְּׁלָא דִידִי הֲוֵינָא מַשְׁקֵי לְכוֹן מִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בִיבַי אַיְתֵיי וַאֲנָא שָׁתֵיי. אָמַר מָאן דְּבָעֵי מֵימוֹת יֵיזִיל יָמוּת גַּו בֵּייתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
איתיי. הבא לי ואנא שתיי וא''ל מאן דבעי ימות יזיל ליה לביתיה וימות לפי שאני חושש במבושל משום גילוי ואיני רוצה להשקותו בביתי:
מִתְנַמְנֵם הָיָה רִבִּי זְעִירָא הֲוָה יְתִיב אָכִיל (וַהֲוָה דָמִיךְ) [בְּרַמְשָׁא]. יְהַב יָדֵיהּ עַל תּוּמַנְתָּא וָאָמַר לוֹן אַדְלְקוּן בּוֹצִינָה. אַדְלְקוּן וָאַשְׁכְּחוֹן שְׁפוֹפִינָא שֶׁהוּא דוֹמֶה לִשְׂעָרָה כָּרִיךְ עָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ רְשִׁיעָא לֹא הֲוִינָא זָהִיר בָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתנמנם הוה ר''ז. כשהיה יושב ואוכל בלילה ובתוך כך נכבה הנר שלפניו ונתן ידו על תומנתא שם המדה מהכלי יין אשר לפניו ואמר לבני ביתו הדליקו את הנר וכשהדליקו מצא שפיפון דומה לשערה כרוך על הכלי וא''ל רשע וכי לא הוינא זהיר בך שנתתי ידי על הכלי ואלולא זה כבר היית נכנס לתוכו וא''כ בודאי ר''ז יהיה מחמיר להשואלו על הגילוי:
בַּר יוּדָנִי אִיגְלִּי קוֹנְדִיטוֹן דִּידֵיהּ אָתָא שָׁאַל לְרַבָּנִין אָֽמְרִין לֵיהּ אָסוּר. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַחַד וְהַמָּר וְהַמָּתוֹק אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. רַבָּנִין דְּקֵסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר טִיטֻס בְּהַהוּא דְשָׁחִיק 42b חַד לִתְלָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא כן א''ר יצחק וכו'. וכדמפרש לה ר' סימון לעיל חד הוא קונדיטון:
בההוא דשחיק חד לתלתא. הא דקאמר ריב''ל לעיל דקונדיטון אין בו משום גילוי מיירי בההוא שהשים בתוכו שליש אחד משחיקת סממנין בתוך שני שלישי יין דהואיל והרבה סממנין בתוכו אין הנחש שותה ממנו:
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ יַיִן שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל שֶׁנִּתְגַּלֶּה מַהוּ. אָמַר לוֹן קָרֵינָה צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן וְאַתּוּן שְׁאָלוּן לִי לֹא כָּל שֶׁכֵּן יַיִן מְבוּשָּׁל. עָאַל שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק אָמַר לֵיהּ אָסוּר. אִינְהָר רִבִּי אַבָּהוּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
קרינה. הוא יין מתוק מתולדתו וצריכה לר' יוחנן דהוה מיבעיא ליה אם יש בו משום גילוי ואתון שאלון למבושל שהיה יין טוב בתחלה בתמיה דלא כל שכן הוא שיש בו משום גילוי:
אינהר ר' אבהו. מתוך הדברים נזכר רבי אבהו דבפירוש אסר ר' יוחנן למבושל שנתגלה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אִם הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא מוּתָּר. בַּר נְטוֹזָא אִיתְגְּלִי לֵיהּ גִּיגִיתֵיהּ. עָאַל שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אָמַר לֵיהּ אִם הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אִם הָיָה יָשֵּׁן מוּתָּר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי יָשּׁוּעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר יָשֵׁן מוּתָּר. וְחָרָנָא אָמַר יָשֵׁן אָסוּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. וּמִסְתַּבְּרָה דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָשֵׁן מוּתָּר. דִּבְכָל אָתָר רִבִּי לָֽעְזָר סָמִיךְ לְרִבִּי חֲנִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דבכל אתר ר' אלעזר סמיך לר' חנינא. סומכו ומסייע ליה בכל מקום לסבריה וס''ל כוותיה ואיהו קאמר ישן מותר:
אם היה ישן. אדם אחד אצל היין מותר שאימת ישן עליהם:
אם היה. אדם נכנס ויוצא בבית שיש בו יין מותר לפי שמתירא הנחש לשתות ממנו:
בר נטוזא. שם איש:
גיגיתיה. גיגית היין שלו:
וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מִשְׁתָּעֵי אֲהֵן עוּבְדָּא. חַד אִיתְתָא הֲווֹ רְחַמְנָא מִצְוָותָא סַגִּי. חַד זְמָן סְלָק גַּבָּהּ חַד מִיסְכֵּן יְהָבַת קוֹמוֹי מֵיכֻל. מִי אָכַל אַרְגְּשָׁה בַּעֲלָהּ אִיסְלַק יְהָֽבְתֵיהּ גַּו עִילִיתָא. יְהָבַת קוֹמוֹי בַּעֲלָהּ דְּיוֹכוּל. אָכַל נָם וְדָמַךְ לֵיהּ. אָתָא חִיוְיָה אָכַל מִן מַה דַהֲוָה קוֹמוֹי וְהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. מִן דְּאִיתְעָר קָם בָּעֵי מֵיכַל מִן מַה דַהֲוָה קוֹמוֹי שָׁרֵי הַהוּא דְעִילִיתָא מַלּוּלֵי בֵּיהּ. הָדָא אָֽמְרָה יָשֵׁן מוּתָּר. בָּרִיר הֲוָה. וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם יִיחוּד. מִכֵּיוָן דְּלָא חָשִׁיד עַל הָדָא לֹא חָשִיד עַל הָדָא. כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
הוות רחמא מצוותא סגי. היתה אוהבת הרבה לעשות מצות וצדקות ובעלה היה שונא מצות והכי הוא בהדיא בע''ז שם ופעם אחד בא עני אחד אצלה ונתנה לו לאכול:
מי אכל. בעוד שהוא אוכל הרגישה בבעלה שבא והעליתה לעני בחדר עלייתה והטמינה אותו ונתנה לפני בעלה לאכול ואכל וישן לו בתוך האכילה ובא הנחש ואכל מזה שהוא עומד לפניו:
והוה מסתכל ביה. זה העני שהוא למעלה היה רואה הכל ושהנחש אכל ממה שלפניו:
מן דאיתער. לאחר שניער הבעל משנתו והיה רוצה לחזור. ולאכול ממה שלפניו והתחיל זה היושב בעלייה לדבר ולהזהירו שאל יאכל מזה לפי שאכל הנחש ממנו:
הדא אמרה ישן מותר. בתמיה הא חזינן דהנחש אכל כשהיה זה ישן וקשיא למ''ד ישן מותר:
ברור הוה. ובע''ז גריס כריך הוה. והיינו הך כלומר הנחש הזה היה רגיל שם בבית ודוגמתו בסוף קידושין אם היו כרוכין אחריה וכן בהרבה מקומות ולפי שזה הנחש היה כרוך אחר בני הבית ורגיל עמהם היה לבו ברור ובטוח ודעתו גסה ולא היה מתפחד מזה הישן ולעולם אימא לך בעלמא אימת ישן עליהם:
ואין אסור משום יחוד. וכי אין האשה אסורה משום יחוד שנתייחדה עם העני הזה בחדר העלייה:
ומשני מדכתיב כי נאפו ודם בידיהם. הוי אומר החשוד על הניאוף חשוד על שפיכות דמים ומכיון שזה לא חשיד אהא שהרי הזהירו לבעל שלא יאכל ממה שאכל הנחש לא חשיד נמי על הניאוף:
מַעֲשֶׂה בְּטַבָּח בְּצִיפּוֹרִי שֶׁהָיָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁתָה יַיִן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעָלָה לְגַג וְנָפַל וּמֵת. וְהָיוּ כְּלָבִים מְלַקְקִין בְדָמוֹ. אָתוּן וְשָׁאֲלוּן לְרִבִּי חֲנִינָה מַהוּ מִירְמִיתֵי מִן קוֹמֵיהוֹן. אָמַר לוֹן כְּתִיב וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. וְזֶה הָיָה גוֹזֵל אֶת הַכְּלָבִים וּמַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹן אַרְפּוּנוֹן דְּמִדִּידְהוֹן אִינּוּן אָֽכְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בערב שבת. ובע''ז גריס ערב יו''כ עם חשיכה שתה יין הרבה ונשתכר:
מהו מירמתיה מן קומיהון. אם יש להעבירו מלפניהן ולטלטלו:
ארפינון. הניחו להם שמשלהן הן אוכלין:
מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְלַגְלֵג בְּגִילּוּי יַיִן. פַּעַם אַחַת לָקָה בְדַלֶּקֶת. וְרָאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּצְלוּחִית שֶׁל מַיִם בְּיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיה מגלגל בגילוי יין. היה מלגלג באיסור גילוי ולא היה חושש לכך ודוגמתו בפ''ה דנזיר בהלכה ב' היה מגלגל בנזרו אילו גלגל וכו':
לקה בדלקת. ונלקה בחולי הדלקת מהארס מחמת שלא נזהר ושתה ממה שנתגלה וראו אותו יושב ודורש ביו''כ וצלוחית מים בידו שהוצרך לכך כדי להקר עצמו מתוקף החמימות שגברה עליו ואע''פ שאין לעשות כך להגן ולצנן עצמו ביוה''כ בכוס מלא מים וזה גרם לו שהיה מלגלג על הגילוי:
חַד בַּר נַשׁ אִיגְלִי לֵיהּ גֶּרֶב דַחֲמַר. אָזַל בַּעֲרוּבָא צוֹמָא רַבָּא לְמִשְׁפְּכִינֵיהּ. חָֽמְתֵיהּ חַד אָמַר לֵיהּ הֲבֵיהּ לִי נִשְׁתַּייָה. אָמַר לֵיהּ לָאו מִגְלֵי הוּא. אָמַר לֵיהּ הֲבֵיהּ לִי וּמָרֵיהּ דְּצוֹמָא לִיקוּם. לָא אַסְפָּק מִישְׁתֵּיהּ עַד דְּאִיתְחַלְחַל.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל הבי לי ואיני חושש ומריה דצומא ליקום. האדון הבורא שצוה לצום ולאכול ולשתות היום יעמוד לי שלא אנזק מזה ואעפ''כ לא הספיק לשתות ממנו דרך שתייה כ''א אחר שטעם מעט ממנו נתחלחל מחמת הארס של נחש שהיה בהיין וקמ''ל דאין סומכין על הנס במקום סכנה:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא כָּל הָאֲרָסִין מַעֲלִין חַטָּטִין וְאֵירֶס נָחָשׁ מֵמִית. רִבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא מָארֵיהּ שְׁמוּעָתָא שָׁאַל לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' ירמיה שאל לר' זעירא. ובע''ז גריס מקודם לזה ר' חייא אמר אין נשאלין על הגילויים. אם אחד שואל מהו לשתות מהגילוי אין הנשאל נזקק ליה. ובתר הכי גריס ר' ירמיה שאל לר''ז. וקאמר הש''ס מריה דשמועתא ושאל ליה. כלומר ר' זעירא בעצמו הוא בעל השמועה שאין נשאלין על כך מפני המעשה שאירע לו כדלקמיה ור' ירמיה שאל ליה על הגילוי בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source